חיבור לישיבה

יום לפני הגיוס הוא ישב לשיחה רצינית עם הרב יהודה. השאלה הגדולה שלו, הדבר שהכי הטריד את גלעד היה איך הוא נשאר מחובר לישיבה, איך הוא שומר על קשר עם הקודש. החיבור אל הקודש גם בתוך עולם העשייה והצבא היה חזק מאד, חיבור פנימי ועוצמתי. הוא שמר על קשר גם באמצעות ביקורים בישיבה וגם דרך תקשורת של שאלות בהודעות סמס וטלפונים לרבנים. אפילו לימים, בזמן ההכנות לכניסה לרצועת עזה, הפלוגה שלו קיבלה מזון ופינוקים והוא שלח שאלה לרב דוד איך הוא יכול להשתמש בכלים שכנראה לא נטבלו וכשרותם מוטלת בספק.

לימוד ועבודה

גלעד הרגיש שהוא לא לומד כמו שצריך והוא לא מנצל את הזמן כראוי, ולכן הגיע להסכמה עם הרב שלו שהוא יחלק את הזמן: בבקרים יעבוד, בערבים ילמד. אכן כך היה. הוא היה משכים לתפילת ותיקין ויוצא מוקדם לעבודה בגינון. בערב היה נוסע לישיבה (בהמשך הוא היה נוסע בסופי שבוע) וממשיך לספוג תורה, ניגונים, דיבוק חברים ואהבת הארץ. בתחילת התקופה הוא כתב לעצמו בפנקס האישי שלו:

"אחרי שבועיים של עבודה צריך לסכם איך היה, האם אני מרוצה מהלימוד ומהסידור ליום הזה או לא?

בנתיים ב"ה אני מצליח ללמוד כל יום אחרי שאני חוזר לישיבה וגם בעבודה אני נהנה ממש. אבל אני מרגיש פספוס מהצד, את חיי הישיבה בעצמה כלומר אני חלק אבל לא ממש. אני חי בישיבה אבל חיי הישיבה לא חלק ממני. ואני מרגיש בזה פספוס גדול. וגם השאלה עדיין עומדת אם נחזור לישיבה —

נראה לי שבנתיים נמשיך את הלו"ז של העבודה+ ישיבה ונקווה לישועות"….

מלונית הקורונה

גם בישיבת אביתר היתה הדבקה גדולה של קורונה, והשיטה הנהוגה היתה לשלוח את כל החולים למלון, ככה ששהו שם יחד ישיבות מסוגים שונים.היתה אוירה טובה ושמחה אבל היה גם הרבה מאד בלגן. פינת השתיה החמה שעמדה לרשות הבחורים הלכה והפכה לערימת לכלוך ואשפה. ביום השני שגלעד היה שם, בראותו את המצב, הוא תפס חבר ואמר לו "יאללה בוא ננקה". הם אספו את הלכלוך – כוסות חדפ, ערמות של סוכר וקפה, תיונים משומשים וכפיות מלוכלכות. הוא דאג למפות נקיות, לכלים חדשים, מצרכים וכל מה שנדרש, ועשה לכולם הרבה יותר נעים בשהות המשותפת.

הכנסת שבת

כל יום שישי, בישיבה, בבית ואפילו בצבא (אם היה מתאפשר) גלעד השתדל להיות מוכן לשבת קצת לפני הזמן. הוא היה מתיישב עם קפה שחור וסיגריה מול הנוף, לפעמים עם חבר שהספיק גם, מתקשר להגיד שבת שלום לאבא ואמא, לאחים, לסבא וסבתא, מתכונן ונכנס לשבת מתוך אוירה של נחת רוח, התבוננות ורוגע.