גלעד הרגיש שהוא לא לומד כמו שצריך והוא לא מנצל את הזמן כראוי, ולכן הגיע להסכמה עם הרב שלו שהוא יחלק את הזמן: בבקרים יעבוד, בערבים ילמד. אכן כך היה. הוא היה משכים לתפילת ותיקין ויוצא מוקדם לעבודה בגינון. בערב היה נוסע לישיבה (בהמשך הוא היה נוסע בסופי שבוע) וממשיך לספוג תורה, ניגונים, דיבוק חברים ואהבת הארץ. בתחילת התקופה הוא כתב לעצמו בפנקס האישי שלו:
"אחרי שבועיים של עבודה צריך לסכם איך היה, האם אני מרוצה מהלימוד ומהסידור ליום הזה או לא?
בנתיים ב"ה אני מצליח ללמוד כל יום אחרי שאני חוזר לישיבה וגם בעבודה אני נהנה ממש. אבל אני מרגיש פספוס מהצד, את חיי הישיבה בעצמה כלומר אני חלק אבל לא ממש. אני חי בישיבה אבל חיי הישיבה לא חלק ממני. ואני מרגיש בזה פספוס גדול. וגם השאלה עדיין עומדת אם נחזור לישיבה —
נראה לי שבנתיים נמשיך את הלו"ז של העבודה+ ישיבה ונקווה לישועות"….