הטרמפ עם גלעד

וואו רואה את הפנים, הפאות והחיוך וזה נראה לי מוכר. ואז רואה שהוא גר בשילה ומבינה מאיפה הוא מוכר לי.
לפני חצי שנה נסענו בטרמפ כמה חברות מהמדרשה משילה לעפרה, עם גלעד ואמא שלו.
גלעד נוהג, עוקף כמה רכבים בציר 60 ואמא שלו, כמו אמא רגילה, נבהלת, ומבקשת בעדינות מגלעד שיחזור לנתיב שלו ושינהג יותר לאט. וגלעד בנעימות מדהימה אומר "טוב אמא, סליחה" ומחייך אליה חיוך מרגיע.
זוכרת שהחלפנו מבטים ביננו, כולנו מכירות איך צעירים מגיבים למישהו מבוגר שמעיר להם עם נהיגה, אבל גלעד בלי ציניות, בלי להתלונן, בלי לציין שהוא כבר נוהג כמה שנים טובות, רק מחייך בהתפייסות ואומר סליחה.
ואז הדרך ממשיכה וגלעד ואמא שלו מדברים, גלעד משתף בחוויות מהצבא והאמא מקשיבה, וכשירדנו מהטרמפ כולן היו נפעמות, כל אחת חשבה שרק היא התלהבה ממנו, מהשיח ביניהם, וגילינו שכולנו התלהבנו, שיח כזה פשוט כמו של חברים, לא כמו שיח רגיל ומוכר בין אמא לבן, בלי אגו, ככה פשוט.
כמה עוד דיברנו על הטרמפ הזה, על העדינות, המתיקות, הפשטות, היינו נפעמות, באמת. תודה גלעד, על מה שלמדנו ממך בטרמפ ההוא.