סיפר עז הבנדוד (שגם למד בדימונה), שבאחת הפעמים שהייתה לאבא שלנו נסיעה לאילת לאיזה כנס הוא לקח את גלעד ואותו טרמפ. זו הייתה תקופת בגרויות, ואבא ביקש מגלעד להוציא אנסין באנגלית ולהתחיל לענות. גלעד שבר את השיניים, התאמץ, היה לו נורא קשה ואבא לא וויתר לו בכלל, וגם גלעד לא הפסיק לנסות. באיזשהו שלב ליד ים המלח הם עצרו לפקל קפה ונוף, וגלעד תוך שנייה שינה מצב, לרוגע, שלווה ונחת. כאילו הוא לא הזיע בטירוף לפני שתי דקות. זה מאוד אופייני לאישיות שלו, שהוא ידע לעבוד ועם זה להנות ולנוח.
תפריט