אחד החברים של גלעד בסיירת היה ולאדי. בחור נהדר, שעלה עם משפחתו לארץ כשהיה ילד צעיר. לימים התברר לו שלמרות שהוא ישראלי בכל הווייתו, הוא לא מוגדר יהודי ע"פ ההלכה, ולכן עבר גיור במסגרת הצבא, בתוכנית "נתיב". לאורך כל התהליך, ולאדי ראה בגלעד מלווה ומורה דרך. הוא – וחברתו אנה, אותה הכיר במהלך התהליך – היו שואלים אותו שאלות, מתייעצים איתו ורואים בו מודל ליהודי אמיתי. יום אחד ולאדי ביקש מגלעד כיפה "רצינית". גלעד מיד הוריד את הכיפה שהיתה לו על הראש ונתן אותה במתנה לוולאדי. עד היום היא שמורה אצלו.
כשהגיע יום הגיור עצמו, ולאדי הורשה לבחור מלווה שיבוא איתו לבית הדין. הוא מיד בחר בגלעד. אבל גלעד אמר שמבחינתו זה לא סתם יום של נסיעה מהבסיס. זהו אירוע! הוא ביקש וקיבל אישור יציאה כבר מהערב הקודם. הוא תיאם דרך אמיתי, בן הדוד שלו שלמד בישיבת מעלה אליהו בתל אביב, ביקור ולינה שם. כשהגיעו לישיבה, ולאדי זומן לפגישה אישית עם ראש הישיבה, ולאחריה הוא זכה לעוד שיחה עם רב נוסף. גלעד וולאדי ישבו בבית המדרש, ספגו אוירה של תורה ולימוד, ונהנו מהחבורה האיכותית שם. הם ישנו בפנימיות של הישיבה, ורק למחרת נסעו לבית הדין לסיום תהליך הגיור. משם, כאשר ולאדי נושא את השם העברי "ישראל", הם נסעו לכותל לחגוג את המאורע.
גלעד רצה שהחווייה תהיה מושלמת, של חגיגה אמיתית, של שמחה והתחברות. הוא לא התבייש והפיק אירוע שלא יישכח.